בתחילת חודש אוגוסט, חמאס פרסם עדויות קשות של רום ברסלבסקי ואביתר דוד, שניהם בתת-תזונה חמורה ובמצב נפשי רעוע. העדויות האלה מזכירות תמונות מהימים האפלים ביותר בהיסטוריה היהודית. כולנו הזדעזענו מהמראות בשחרור של אלי, אוהד ואור, ומאז עברה כבר חצי שנה.

ולפני שנה בדיוק, ששת החטופים כרמל, אורי, הירש, עדן, אלכס ואלמוג שנחטפו בחיים והוחזקו כמעט שנה בשבי חמאס הוצאו להורג באכזריות.

בתקשורת הבינלאומית מדברים בלי סוף על הרעבה מכוונת בעזה, כשבפועל מפיצים תמונות של ילדים חולים ושל מקרי סעד אחרים, ולא מזכירים ולו לרגע את החטופים. אנחנו לרגע לא מכחישים את הסבל בעזה, אבל זה צריך להיות ברור: אין הרעבה מכוונת - מלבד זו של החטופים שלנו.

אין להם זמן. הלחץ של הקהילה הבינלאומית צריך להיות מופנה כלפי חמאס, ורק אנחנו יכולים להוביל לזה. כשאנחנו מדברות על שינוי התפיסה של הקהילה הבינלאומית, חשוב להבין: כיום לא מוטל על חמאס שום לחץ לשחרר את החטופים; בדיוק ההפך, מנהיגי מדינות קוראים להכיר במדינה פלסטינית בלי אפילו אזכור שלהם, בזמן שהם נמקים במנהרות כבר מעל 700 יום.

יש לנו רק אותנו. כל לייק, שיתוף או פרסום חשובים כדי להמשיך ולהעלות את המודעות לקיומם ולמצבם, לחשוף את הצביעות של ארגונים בינלאומיים, ולוודא שהעולם יידע עם מי אנחנו באמת מתמודדים.